פר”ק 40721-09-12 קודאק איי.אל בע”מ נ’ כונס הנכסים הרשמי ואח’ (מעריב- הוצאת מודיעין בע”מ)

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

פר”ק 40721-09-12 מעריב – הוצאת מודיעין בעמ ואח’ נ’ כונס  הנכסים הרשמי ואח’

 

 

בקשה מס’ 34
בפני
כב’ השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיאה
בעניין:

ובעניין:

ובעניין:
חוק החברות התשנ”ט – 1999 (להלן: “החוק”)
מעריב הוצאת מודיעין בע”מ (בפירוק)
קודאק איי.אל בע”מ
ע”י ב”כ עוה”ד עופר בן צבי
המבקשת
נגד

משיבים
1.כונס הנכסים הרשמי
2. ד”ר שלמה נס, עו”ד
3. רו”ח עו”ד ירון ארבל
הנאמנים

4.קבוצת בן צבי

5. קבוצת עמוס מימון

צמרות סלע בע”מ
החלטה

 

דין הבקשה להכרה בתנית שימור הבעלות להתקבל בחלקה.
צודקים כונס הנכסים הרשמי והמבקשת בטענתם כי בנסיבות המקרה קיימת תנית שימור בעלות ברורה וחד-משמעית בחוזה המסגרת היוצר את יחסי הצדדים, וזאת להבדיל ממקרים בהם לא בא זכרה של תניה כזו בחוזה, והיא שורבטה על חשבוניות משלוח. זאת ועוד; נוכח טיב העסקה המסחרית בין הצדדים העוסקת באספקת כמות גדולה של מוצרים מתכלים ולא-ספציפיים, הרי אין זה סביר או הגיוני לדרוש מהמבקשת לרשום חוזה ספציפי או משכון על כל לוח מתכלה בנפרד.
זאת ועוד; מרגע בו מופיעה תניה מפורשת בחוזה בין הצדדים, שעניינה שימור בעלות, הרי נקודת המוצא היא שהצדדים התכוונו למה שכתבו, ועל המנסה לטעון היפוכו של דבר, או כי בחיי המעשה שרר מצב אחר, עליו מוטל נטל כבד למדי להוכיח את טענתו. ספק גדול בעיני אם הנסיבות שמונים הנאמנים, כגון עיתוי הגשת הבקשה (הנראה ככזה שאינו חורג יתר על המידה מהסביר), תנאי התשלום של “שוטף פלוס”, והעברת הלוחות לאחריות מעריב מרגע המסירה, הופכות את היוצרות והופכות את התניה לכזו שאינה משקפת את המציאות.

יוצא, כי במובן משפטי עקרוני זה, דין הבקשה להתקבל במובן זה שבין הצדדים נתחמה אכן תנית שימור בעלות, שלא הוכח כי אינה בגדר “שימור בעלות אמיתי”, כמובנו בפסיקה אשר פירשה את הלכת קידוחי הצפון.

עם זאת, בנסיבות המקרה קיימת בעיה יסודית אחת, ואחת בלבד, המטילה צל על חלק מן הבקשה; בעיה זו, עניינה בטיבם המיוחד של המוצרים, שהינם מוצרים מתכלים אשר טיבם להתאיין במהלך השימוש בהם במהלך עסקים רגיל. אין צורך להכביר מילים, כי בעלות ניתן לשמר אך ורק על נכס שקיים הלכה למעשה (בין אם הוא עצמו מוחשי, ובין אם מדובר בזכות). אולם, מרגע בו נכס מתאיין, וודאי במהלך עסקים רגיל וצפוי, אין הוא עוד מושא לבעלות שניתן לשמרה, ולכל היותר הוא מותיר לבעליו (ובמקרה זה, הספק משמר הבעלות) זכות כספית-אובליגטורית לדרוש מהמקבל-המשתמש את התמורה המוסכמת בגין המסירה והשימוש.

 

יוצא, כי אכן ניתן לשמר בעלות אף על סחורה המתכלה במסגרת מהלך השימוש הרגיל והצפוי בה, אולם שימור בעלות שכזה מוגבל מעצם טיבו למהלך חייו של הנכס. הוא מתאיין הלכה למעשה והופך לזכות אובליגטורית גרידא, מקום בו הנכס כלה לגמרי (להבדיל אולי מנכס אשר התערבב או השתנה במהלך היצור, אולם נותר בבסיסו אותו נכס שאחריו ניתן לעקוב).
יוצא, כי במועד הקובע לענייננו, והוא המועד בו הכריזה המבקשת על הפעלת תנית שימור הבעלות, ואשר בנסיבות המקרה הינו ה-22.10.12, יכולה התניה לתפוס אך ורק את הלוחות בהם לא נעשה שימוש עד לאותו מועד; ואי לכך, היא מקימה למבקשת זכות לדרוש מהנאמנים תשלום בעין, שלא באמצעות תביעת חוב רגילה, על ערכם החוזי המוסכם של אותם לוחות, ושל אותם לוחות בלבד. אשר לאמור בלוחות שנעשה בהם שימוש והם התכלו והתאיינו טרם אותו מועד, הרי שאין למבקשת בעניינם אלא תביעה כספית בלבד, על כל המשתמע מכך בהליכי חדלות פירעון.

 

אי לכך, הבקשה מתקבלת בחלקה.
בנסיבות המקרה, תשא קופת הנאמנים בהוצאות המבקשת ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש”ח, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

 

ניתנה היום,  כ”ז ניסן תשע”ג, 07 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

 

ורדה אלשיך  -/

 

 

עיצוב האתר -Right and Left Studio